והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום:
ב14 לחודש אוקטובר שבוע לאחר היום הנורא בתולדות מדינת ישראל ואחרי הטבח הנוראי הזה בזמן שאביחי ברודץ התיישב מול הקריה והפציר בממשלת ישראל כי לא יזוז מהמקום עד שהמשפחה שלו תחזור הגעתי אליו לקריה לבושה שמלה שהזכירה לי את הלבוש במחנות ההשמדה באושוויץ. יצרתי על הלבוש מגן דוד מדמם, באתי עם ידיים קשורות וריץ' רץ' על הפה ובידי אחזתי שלט עליו כתוב: והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
ככה הרגשתי. שהכל פשוט נגמר ומהיום כל מה שאני עומדת לעשות בעזרת האומנות הארטיבסטית שלי מופנית מאותו הרגע למען נושא החטופים בכדי להשאיר אותם בתודעה עד שכולם יחזרו.
לידי הנחתי את מיצב שעון החול במטרה להמחיש את:
1. עצירת הזמן.
2. העובדה שחזרנו אחורה בזמן בין היתר מבחינת מעשי הברבריות שההיסטוריה האנושית רצופה בהם. לכן שעון חול ולא שעון דיגיטלי.
3. ⁠הזמן חי.
4. את מיצב שעון החול העברתי בהמשך לכיכר החטופים. לימים, כשרציתי להזיז אותו הוא נפל ונשבר - מה שסימל אצלי עוד משבר קשה ביחס להתנהלות הכושלת של הממשלה בהחזרת החטופים. משעון חול הזה נוצרו אין סוף שעוני חול בנושא מה שהפך למוטיב המזוהה במאבק להשבת החטופים הביתה.